<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ב' פ"ה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
אעפ"י שחרבה עירנו ושמם מקדשנו הסכימו כל בני הגולה שבכל מקום שיש עשרה מכינים בית להתפלל והוא נקרא מקדש מעט. והוא דבר שצריך מאד לאדם שיהיה לו בית ומקום מיוחד להתבודד בו מכל עסקיו ההמוניים וישפוך את נפשו לפני ה' ולא יטרידוהו בני ביתו ולא עסק מעסקיו. והנה אמר דוד ע"ה אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ואם יבא אל בית ה' בכוונה שלמה הוא ית' ישרה וישכין שכינתו בו כשישמור חוקיו ומצותיו כמו שאמר הש"י לשלמה, הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם וגו' ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל. סוף דבר הכל תלוי בכוונת הלב במקומות המיוחדים לקדושה כי הדעות האמתיות צריכות אל המעשים כדי להעיר את האדם משנת אולתו לא לפי שגודל ויופי הבית גורם כמו שהורה לנו המשורר ע"ה במזמור שחבר בשם משה רבינו ע"ה ולו ראוי ליחס מזמור זה לפי הדברים הנאמרים בו והוא תפלה למשה איש האלהים. ואמר בתחלתו ה' מעון אתה היית לנו, לפי שבנה משכן בדבר ה' לשכון כבודו שם וכל הקרוב אליו והדבק והמתיחד עמו שם. כדי להסיר הכוונה ההמונית כי המשכן או מקום אחר קדוש הוא מעון השם חלילה אמר ה' מעון אתה היית לנו כמו שאמר שלמה על בית המקדש הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי. וכוונתם בזה שאין להאמין כי משכן או מקדש הוא לו מעון אבל הוא ית' מעונו של עולם מעולם ועד עולם והוא עושה הכל וסובל הכל בכחו והכל נמצא בו. ובזה המזמור הורה על הזמן והמקום להודיע שאין לו מקום ואינו נופל תחת הזמן ואם כן אינו גוף ולא כח בגוף ואינו משתנה. ולהשיג ידיעה זאת טרחו הראשונים הטבעיים שאינם בני ברית לעשות ספרים הרבה אין קץ ומשה רבינו ע"ה הודיענו במלות קצרות כל זה לכל איש ואיש באשר הוא. ועל ענין זה צריך שיתעורר כל הבא אל בית ה' שהוא בית קדוש כי קרוב ה' לכל קוראיו באמת כי כמו שנאמר זה על המשכן כן נאמר על כל בית קדוש כמו שאמרו חז"ל בכל דור ודור אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. לכן אמרו חז"ל שכופין בני העיר לבנות להם בית הכנסת ולקנות ספר תורה נביאים וכתובים.
כשבונין בית הכנסת בונין אותו בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא. ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל חצרות וגגות העיר שנא' לרומם את בית אלהינו, בד"א כשכל העיר בקרקע שוה אבל אם יש מעלות ומורדות יגביהו במקום שנכון לעשות גבוה יותר מבניני אותה העיר. אין בונין בו היכל אלא ברוח שמתפללין כנגדו כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל ולא יפתחו בכותל ההיכל פתח ליכנס ולצאת בו. בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהם כבוד מכבדין ומרביצין אותן ומדליקין בהם עששיות שנאמר על כן באורים כבדו ה' ואמר המתרגם בהדין פנסיא יקירו ביתא דה'. אין נוהגין בהם קלות ראש ואין אוכלין בהם ואין נאותין בהם ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והתלמידין מותרין לאכול בהם בשעת הדחק ומחשבין בהם חשבונו' של מצוה ואין מספידין בהם אלא הספד מגדולי העיר שכל העם מתקבצים ובאים שם. ולא יעשו קפנדריא לקרב דרכו אלא לדבר מצוה. והרוקק בבית הכנסת ישוף ברגליו או ירוק במקום שלא יהא נראה. חרבו בקדושתן הן עומדין. עלו בו עשבים לא יתלשו כדי שיראו שנחרב ויתנו אל לבם לבנותו. אין סותרין בית הכנסת אפילו כדי לבנות אחר אם אינו מסוכן ליפול עד שיבנו האחר שמא יארע להם אונס ולא יבנוהו. מותר לעשו' מבית הכנסת בית המדרש אבל לא מבית המדרש בית הכנסת שמעלין בקדש ולא מורידין. כל בית הכנסת שנעשה על דעת רבים כגון בעיירות הגדולות או שעשאהו אדם מיוחד להתפלל בו רבים אין מוכרין אותו. אבל בני כפרים וכיוצא בהן מותרין למכור ולעשות בית הכנסת אחר או דבר קדוש ממנו שבכל כיוצא בזה מעלין בקדש ולא מורידין. להיות מהנכבדים. בני נגידים. ועתם עת דודים. על שאנו מודים. וזאת היא מדת החסידים.
